באחד הראיונות עימו סיפר פעם המשורר חיים חפר, כי בהיותו מפקד להקת ה"צ'יזבטרון" הוזעק יום אחד אל מפקדו יגאל אלון, וזה הודיע לו כי המשלט שאליו הם אמורים להגיע ולהופיע, שכל בימים האחרונים כמה מלוחמיו... ולכן, כך לדבריו, הורה לו יגאל אלון למצוא שירים אופטימיים, שירי תקווה שיעודדו את אנשי המשלט... חשב לעצמו חפר הצעיר - מה יכול להיות יותר אופטימי מאשר לספר ללוחמים צעירים בעיצומם של הקרבות הקשים ותובעי הקרבנות, על הימים בהם יגיעו ל- שיבה-טובה ? חשב וכתב : " יָבוֹא הַיּוֹם וְעוֹד תֵּשֵב אֶל מוּל הָאָח וְגַם הַגַּב יִהְיֶה כָּפוּף כַּחֲטוֹטֶרֶת וְתִזָּכֵר אָז בְּיָמֶיךָ בַּפַּלְמָ"ח וּתְסַפֵּר עַל זֹאת אַגַּב עִשּׁוּן מִקְטֶרֶת"...
למה אני נזכר בסיפורו זה של חפר דווקא בערבי חגים ? פשוט, משום שבכל פעם שאני מתבקש להרצות או לכתוב על שירים אופטימיים, על שירי תקווה, על שירי "איחולים"... אינני יכול שלא להיזכר בשיר כל-כך סימבולי זה ובסיפור שמאחוריו, גם אם הוא רק אחד מבין מאות שירים בזמר-העברי, שנועדו כולם להעביר את אותו מסר אופטימי – "יהיה טוב" !!!
דומה שימיהם של שירי התקווה והאופטימיות רבים כימי ה- זמר-העברי כולו... מאחר ומרבית חוקרי התחום רואים את תחילתו של ה"זמר-העברי" (להבדיל מן התפילה ו/או הפיוט) במחצית השנייה של המאה התשע-עשרה. מעניין לראות עד כמה בשירי תקופת זו, שנולדו ברובם בגלות וחלקם אף נכתבו בשפות אחרות (אידיש, גרמנית וכד') ורק אחר-כך תורגמו לעברית, בולטים מעצם היותם שירי כמיהה לציון - מוטיבים של תקווה ואופטימיות... כך למשל את שירו "השושנה" (במקור באידיש "די בלום") שנכתב בשנת 1860, מסיים אליקום צונזר הנחשב לאחד מראשוני משוררי הציונות, במילים: "אַךְ אֶמוּנָתֶּך הִיא תִּקְוָותֶך בְּאֹרך אִישׁוֹן הֲלָיִל". נראה שהתקווה והאופטימיות הינם מוטיב הכרחי (לצד יגון הגלות) בשירי הכמיהה לציון של אותה התקופה. כך בשיר "שם במקום ארזים" שנכתב (במקור בגרמנית) ע"י הד"ר פלד "וּבִּזְרוֹע נְטוּיָה אָז יָשִיב אֶל הַחוֹף, הִיא אָדְמָּת-אָבוֹתָי שְׁבִּיְפֶה זֶה הֲנוֹף"... וכך בעוד רבים משירי התקופה שהולידה גם את שירו רב-הבתים של נפתלי הרץ אימבר- "תקוותנו"... שלימים הפך ל- "התקווה".
פנינו אל השמש העולה - לאור ההבדלים הניכרים (ברקע ובאופי) בין חלוצי העליות השנייה, השלישית והרביעית, לבין קודמיהם הכמהים לארץ-הקודש ואפילו לאנשי העלייה הראשונה חדורי המסורת היהודית, ניתן היה לצפות כי משקל ה"תקוות" וה-"אופטימיות" בשירי עליות אלו יהיה נמוך יחסית... אולם די ברפרוף בתכני אותם שירים שכונו לעיתים "שירי העבודה והמלאכה" על-מנת לזהות את שורות התקווה והאופטימיות הצצות בין בתי רבים משירים אלו : "פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת"... (ישראל דושמן 1912), "הֶאָח, נַמְרִיא לְנוֹף הַצְּבִי, נַעְפִּיל, הַנִּצָּחוֹן אִתָּנוּ..." ("שיר המעפילים" - לוין קיפניס 1915), "אָסוּר, אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ מָחָר נַתְחִיל מֵחָדָשׁ..." ("שכב בני" - עמנואל הרוסי 1929). שורות אופטימיות אלו הודגשו עוד יותר בזכות לחניהם הנמרצים של מלחינים דוגמת אברהם אידלסון וחנינה קרצ'בסקי... אך נראה שאחד הבולטים בשירי התקווה של "טרום-המדינה" הוא אותו שיר שנכתב בגרמניה בשנות ה- 30 הראשונות, על-ידי סטודנט צעיר בשם סלי לוין (לימים איש החינוך הד"ר שאול לוין) - "פנינו אל השמש העולה"... השיר שנכתב ל-"מחזמר" מחתרתי בשם "הפתרון היחידי" נועד לעודד יהודים לעזוב את גרמניה כל עוד ניתן הדבר, פתח במילים: "פָּנֵינוּ אֶל הַשֶּׁמֶשׁ הָעוֹלָה, דַּרְכֵּנוּ שׁוּב פּוֹנָה מִזְרָחָה. אָנוּ צוֹפִים לִקְרַאת שָׁעָה גְּדוֹלָה, זָקוּף הָרֹאשׁ נַפְשֵׁנוּ עוֹד לֹא שָׁחָה"... כמה שנים אחר כתיבתו, בשנת 1935 שימש השיר (שהולחן ע"י דניאל סמבורסקי") כ"מארש" מצעד-הפתיחה של ה"מכביה השנייה" זו שכונתה "מכביית העולים" משום שרבים ממשתתפיה הארופאיים ערקו ממשלחותיהם ונשארו בארץ.
האמיני יום יבוא. - לא מעט מבין העוסקים בתחומי הפסיכולוגיה, יאשרו כי ביטויים של תקווה ואופטימיות - טבעם שיצוצו יותר בתקופות שבהן באמת זקוקים להם, היינו בעיתות של מצוקה... אם-כן, די טבעי שעיתויו של ה"גל" האופטימי הבא יהיה בעיצומו של המאבק להקמתו של הבית-הלאומי, מסיומה של מלחה"ע השנייה ועד לסיומה של מלחמת הקוממיות. כבר בתחילת שנת 1946 בשירו המפורסם "נאום תשובה לרב-חובל איטלקי לאחר ליל הורדה" (שנכתב לקפטן אנסלדו שהנחית את אניית-המעפילים "חנה סנש" בחוף נהריה בליל ה- 24.12.1945) כותב המשורר נתן אלתרמן את השורות: "יוֹם יָבוֹא - וְאַתָּה בְּזָוִית שֶׁל פֻּנְדָּק תֵּשֵׁב, סָב, עַל בַּקְבּוּק שֶׁל קִיאַנְטִי. וּתְחַיֵּךְ וְתִירַק חֲתִיכָה שֶׁל טַבָּק וְתֹאמַר- כֵּן, חֶבְרַיָּה, זָקַנְתִּי... ... וּנְסַפֵּר לְךָ אָז כִּי פְּתוּחִים הַשְּׁעָרִים. כְּבָר מִזְּמַן נִפְתְּחוּ, חֵי שָׁמַיִם! וּפָתְחָה אוֹתָם זוֹ חֲבוּרַת הַנְּעָרִים שֶׁעָמְדָה אוֹתוֹ לַיְלָה בַּמַּיִם"... אופטימיות של ממש, אולי אף "כמעט נבואית". בשיר אחר "יום יבוא, אחים" המאומץ מ- "מקהלת הצבא האדום", שרים אנשי הפלי"ם למילות הגירסה העברית של חיים גורי : "יוֹם יָבוֹא, אַחִים, נַחְזֹרָה יִפְרְחוּ דְּגָלִים עַל תֹּרֶן, אָז נָרִיעַ, חֶבְרַיָּא, כִּי בָּא... ... צִי עִבְרִי יָשׁוּט, חֶבְרַיָּא, וּלְאוֹר שְׁמֵי צָהֳרַיִם זֶה יְהֵא כִּבְכָל אֶרֶץ וְעַם. וְקִבּוּץ עִבְרִי עַל רֶכֶס וּפְקִידוֹ שֶׁל בֵּית הַמֶּכֶס יְחַיְּכוּ בְּנִפְנוּף כּוֹבָעָם"... הביטוי "יום יבוא" שגור גם על מי שכתב את מילותיהם של מרבית שירי הפלמ"ח – חיים חפר. כבר בשירו הראשון - "בין גבולות" שנכתב בחודש מרץ 1945 על ה"העפלה היבשתית" שהמשורר נמנה על פעיליה, מסיים חפר במילים: " גַּם לָזֶה שֶׁסָּגַר אֶת הַשַּׁעַר יוֹם יָבוֹא שֶׁל נָקָם וְשִׁלֵּם!"... המבט האופטימי לעתיד ממשיך עם חיים חפר גם לשיריו הבאים וכך בשיר הצ'יזבט הוא כותב: "אַךְ יוֹם עוֹד יָבוֹא וְהָאֵשׁ עוֹד תִּלְהַט וְסַהַר יָשׁוּט עַל בָּתֵּינוּ; וּסְבִיב הַמְּדוּרָה קְצָת צִ'יזְבַּאט קְצָת צִ'יזְבַּאט אוּלַי יְסַפְּרוּ גַּם עָלֵינוּ"... ובאותה גישה הרי כבר הזכרתי בפתיחת מאמר זה את " יבוא היום ועוד נשב אל מול האח..." של חפר. מי שהצטרף אל חבורת ה"מתנבאים" ויצר את השיר שהפך אולי לאופטימי בשירי מלחמת הקוממיות, היה המשורר-שחקן רפאל קלצ'קין שכתב בעיצומם של הקרבות ב- 1948 ..."הַאֲמִינִי יוֹם יָבוֹא, טוֹב יִהְיֶה מַבְטִיחַ לָךְ לְחַבֵּק אוֹתָךְ אָבוֹא וְהַכֹּל אָשִׂיחַ לָךְ."...
אם לא מחר, אז מחרתיים... - ממשיכי דרכם של "מעין זה", הצ'זבטרון והחי"שטרון היו כמובן ה-"להקות הצבאיות" שהוקמו לאחר הקמת המדינה וצה"ל. ודרכם זו כמסתבר, היתה רצופת אופטימיות ותקווה לא פחות מאשר של קודמיהם. אחד השירים הראשונים בתכניתה הראשונה של להקת הנח"ל (1951) היה שירו האופטימי של קצין החינוך הראשון של הנח"ל זאב חבצלת : "נֵאֲחֶז בְּכֹּל מִשְׁלָט מנִי דָן וְעַד אֵילָת / תָּאַמִין, לֹא תָּאַמִין, אָנוּ, נח"ל, נָאַמִין"... את האמונה הזו המשיך כמובן מי שנחשב אולי לאופטימיסט שבין כותבי השירים של אותה התקופה - יחיאל מוהר, בשורות דוגמת: "לֹא נוֹרָא, נִתְגָבֶּר! עוֹד נֲגִיע לַחוֹף הַזוֹהֶר"... , "כִּי מֵאָז וְתָּמִיד רָק כִּיתָה אֲלְמוֹנִית, מַפְסִּיעָה אֵת עָמָה אֶלֶי דְרוֹר"... , או : "שֶׁהָאָרֶץ תִפְרָח וְאוֹרָה יִתְפַּשֵׁט, הֵרְוָוחִים יַעָלוּ וְהַאִינְדְֶקס יֶרֶד עָד מֶּאָה וְעֶשְרִים"... אך דומה שלשיאי האופטימיות של שיריו הגיע יחיאל מוהר כאשר הושפע עמוקות מנאומו של לוחם הצדק האמריקאי מרטין לותר קינג (ב- 28.8.1963) ובעקבותיו כתב את שירו (האחרון שהולחן) "יש לי חלום"... אותה הלהקה שאימצה את רוב שיריו של מוהר – להקת הנח"ל שרה לימים שירים אופטימיים נוספים כ-"משהו טוב חייב לקרות" של אהוד מנור, וכמובן "שיר לשלום" של יעקב רוטבליט.
"כמות" שירי ה-תקווה וה-זמר האופטימי ברפרטואר ה"להקות הצבאיות", הוא נושא די שנוי במחלוקת... מחד, קשה להתעלם ממספרם הרב של השירים המביעים תקווה ואופטימיות שהושרו על-ידי הלהקות-הצבאיות. אך מאידך, יש טוענים כי מאחר ואחד התפקידים המרכזיים של הלהקות-הצבאיות הוא עידוד החיילים, ניתן היה לצפות להרבה יותר... כך או כך, קשה להתעלם מהרשימה הארוכה והמכובדת של שירים-אופטימיים שהונחלו לתרבותנו באמצעות הלהקות הצבאיות – ביניהם: "אנחנו עוד נראה את הימים האחרים" (חיים חפר) ו- "זוהי רק ההתחלה" (נעמי שמר) בביצוע להקת פיקוד המרכז... "והיה ביום ההוא" (יובב כץ) ו- "יונה עם עלה של זית" (תלמה אליגון-רוז) של להקת פיקוד הדרום... או "פרחים בקנה" (דודו ברק) של להקת התותחנים, "אין כבר דרך חזרה" (יורם טהר-לב) של להקת חיל-הים והרשימה כמובן עוד ארוכה ארוכה. מעניין אולי לציין כי שירה ה- סופר-אופטימי של נעמי שמר "מחר" בוצע על-ידי שלוש להקות-צבאיות שונות (נח"ל, חיל-הים ו-גייסות השריון) ועוד רבים מצוותי ההווי הצה"ליים.
וכל שנבקש לו יהי... - המוטיב האופטימי "יום יבוא" בהטיותיו הרבות, מלווה את ה"זמר-העברי" מראשית דרכו ועד עצם היום הזה... גם יוצרים צעירים ממשיכים להביע את תקוותם באמצעות ביטוי זה. רק לפני פחות מעשור הפך ללהיט שיר בשם "ימים של שקט" אותו פתחה היוצרת ירדן בר-כוכבא במילים הכל-כך מוכרות: "הִנֶה הֶם בָאִים יָמִים שֶׁל שֶׁקֶט"... אך דומני שאם נחפש את ה-"אופטימיסט הקלאסי" בין יוצרי הזמר העברי, תעלה בדעת רוב חובבי הזמר דמותה הייחודית של נעמי שמר ! נעמי שמר, מן הפוריים והמגוונים ביוצרי הזמר-העברי, הותירה לתרבות הישראלית ירושה (יש אומרים "מורשת") בת עשרות שירים בעלי תוכן וגוון אופטימי ומלא תקווה: מ-"בית-חלומותיי" עד "לא אמות כי אחיה"... , מ-"זוהי רק ההתחלה" עד "אנשים יפים"... מ- "חבלי משיח" עד "יש לי יום-יום חג"... ומ-"מחר" ועד "לו יהי"...
אישית, אין לי ספק כי לו היתי מתבקש לבחור "זר של שירים" ולברך באמצעותו את חברי, ידידי וכמובן את בני-משפחתי... היה זה זר ענק, הכולל רבים רבים מן השירים שהזכרתי במאמר זה מ- "הורה נתגבר" של יחיאל מוהר, דרך "שיר השלום" של יעקב רוטבליט ועד ל"לו יהי" של נעמי שמר. והייתי שמח גם לקנח ב-"תפוח בדבש" (גם הוא של נעמי שמר)... ועוד הערה קטנה אחת. למרות שמאמרי זה עסק כל כולו רק במלל ובתכניהם של השירים, אין ע"פ רוב שיר אופטימי יכול להיקלט ככזה, מבלי שיהיה לו לחן אשר ישרה אווירה של תקווה ואופטימיות... לכן תודה גדולה גם לכל אותם המלחינים והיוצרים אשר לא הוזכרו כאן, אבל בהחלט הפיחו בנו הרבה הרבה צלילים של תקווה.
בברכת חג/ים שמח/ים ! וכל שנבקש לו יהי !!! י ש ר א ל א ר ד
© כל הזכויות שמורות למחבר